<h1>הבתים — שערי בית המקדש שער שביעי</h1>
<h2>דף ח:</h2>
החיל, משולחים ממנו גוים וטמאי מתים ובועלי נדות, אבל טבול יום נכנס לשם, שכבר טבל. עזרת ישראל ועזרת נשים משלחין מהן טבול יום, אבל לא מחוסרי כפורים, שמחוסר כפורים העריב שמשו. ואסור טבול יום במחנה לויה, מדברי סופרים. מעזרת ישראל ולפנים אפילו מחוסר כפורים לא יכנס לשם, מפני שעדיין לא טהר טהרה גמורה, שנאמר וכפר עליה הכהן וטהרה, מכלל שעדיין לא נגמרה טהרתה. לר"ם.
<h2>דף טו.</h2>
מצות עשה לשלח טמאים חוץ למחנה, שנאמר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש. שלש מחנות הן, מחנה ישראל מחנה לויה מחנה שכינה. מפתח ירושלים עד הר הבית, מחנה ישראל, מהר הבית עד העזרה, מחנה לויה. מפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה. והמחנה שנאמר במצוה זו, היא מחנה שכינה שהוא מפתח עזרת ישראל ולפנים, ומשם היו משולחין כל הטמאין. אמרו חכמים. שומע אני שמצורע וזב וטמא מת שלשתן במקום אחד, ת"ל במצורע, בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, זה מחנה ישראל, שהוא מפתח ירושלים ולפנים. מה מצורע שטומאתו חמורה, שמטמא בביאתו לבית חמור שלוחו משלוח חברו אף כל שטומאתו חמורה חמור שלוחו משלוח חברו. לפיכך הזב שטומאתו [חמורה] שמטמא אפילו (מת) [מה] שתחת האבן מה שאין כן במת, חמור שלוחו משלוח טמא מת והמת עצמו, שטמא מת ואפילו המת עצמו, מותר להכנס להר הבית, שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו, במחנה לויה. והזב והזבה והיולדת אין נכנסין להר הבית.
